זה מה שקורה כשהילד נוסע לברצלונה כדי לראות את המשחק של FC ברצלונה נגד ריאל מדריד- הוא חוזר הביתה ומתחיל לתרגל ברחבי הבית! ומה לעשות, לא תמיד הוא פוגע (יש לו עוד קצת כדי להיות מסי… ). אז הוא שבר את הזכוכית של הדלת של החדר שלו. מה, לא נתקן אותה? בטח שנתקן! ועכשיו ברצינות- חשוב מאוד לזכור שזכוכית שבורה מהווה גורם סיכון גבוה בבית וחובה לתקנה בהקדם! זה פשוט לא בטיחותי.

ראשית נמדוד את הזכוכית ונלך לזגג שיחתוך לנו אותה לפי המידה, בהתאם לדוגמא שנבחר, עובי הזכוכית וכד'. אפשר להביא איתנו דוגמא מהזכוכית שנשברה- בזהירות! אם לא נמצא דוגמא כזו בדיוק, ניתן תמיד לקנות דוגמא דומה מהמגוון הקיים. בנוסף צריך לקנות שפופרת סיליקון, רצוי שקופה, שניתן לקנות בכל חנות חומרי בנין (עלות עד 10 ש"ח, נכון לפברואר 2012). בעבודות נגרות וזכוכית מאוד מומלץ לעבוד עם מפסלת, שלא נמצאת ברוב הבתים, אך תצדיק את עצמה מהר מאוד.

דבר ראשון שאנו צריכים לעשות זה להפריד מהדלת את סרגלי העץ (לייסטים) המחזיקים את הזכוכית לדלת, ע"י שנוציא את כל המסמרים שנדפקו בהם (שמחברים אותם לדלת). לאחר שהוצאנו אותם אנו צריכים לנקות אותם היטב משאריות של מרק (שהדביק את הזכוכית לדלת), צבע ולכלוכים נוספים. סרגלי העץ (לייסטים) צריכים להיות נקיים לגמרי כדי שייכנסו למקומם ויישבו היטב על הדלת. רצוי מאוד למספר או לסמן אותם לאחר הוצאתם, כדי שנוכל להחזירם בדיוק לאותו מקום בו הם היו, כך הם יהודקו למקומם הכי טוב. חשוב לנקות היטב גם את המגרעת בה ישבה הזכוכית משאריות מרק, צבע וכד'.

סרגלי העץ שפירקנו הם רק מצד אחד של הדלת. ישנם סרגלים זהים גם בצידה השני, אותם אין צורך לפרק. המרווח ביניהם מתאים לזכוכית בעובי מסוים. אם אנו קונים זכוכית חדשה שזהה בעובייה לזכוכית שנשברה, אין לנו בעיה של חוסר תאימות. אבל, אם הזכוכית שקנינו שונה בעובייה, כמו במקרה של הסרטון בהמשך, הרי שנצטרך קצת סיליקון כדי למלא את ההפרש שנוצר במרווח. חשוב לציין שניתן לשים במרווח  רק זכוכית דקה יותר, כי עבה יותר לא תיכנס במרווח ויהיה צורך לשנות את כל סרגלי העץ שפירקנו. ההפרש בעובי יהיה לכל היותר 2 מ"מ, שניתן בהחלט לפצות עליהם ע"י שכבה דקה של סיליקון.

אחרי שמרחנו שכבה דקה של סיליקון על סרגלי העץ בצד אחד של הדלת (אותם לא פירקנו), אנו מניחים את הזכוכית ומורחים שכבה דקה נוספת על הזכוכית עצמה, ועליה מניחים את סרגלי העץ שפירקנו. מהדקים אותם היטב למקומם ודופקים בהם מסמרים כדי להחזיקם במקומם. חשוב מאוד לדפוק את המסמרים בזהירות רבה, כדי שלא לשבור את הזכוכית. ראו בסרטון הסבר איך לעשות זאת.

ראו את הסרטון הבא, המסביר בפירוט איך מחליפים זכוכית בדלת החדר של המסי הבא:

כמו שלכל סיר יש מכסה, כך לכל חלון יש מסגרת. ובתוך המסגרת יש זכוכית. חוצצת בינינו לבין העולם שבחוץ ומאפשרת לנו הרבה אור ושקיפות (טוב, לא תמיד). כשהיא נשברת, אז אנו גם מקבלים אויר שחודר לתוך הבית, ואת זה אנו לא בהכרח רוצים. זכוכית שבורה עלולה להוות גורם סיכון בבית ורצוי מאוד לתקנה במהירות האפשרית ולא להתעכב עם זה. זה פשוט לא בטיחותי.

כדי להחליף את הזכוכית אנו צריכים ראשית לקחת את מידותיה וללכת לזגג שיחתוך לנו אותה לפי המידה, בהתאם לדוגמא שנבחר, עובי הזכוכית וכד'. רצוי להביא איתנו דוגמא מהזכוכית שנשברה- בזהירות! עם הדוגמא יהיה לנו הכי קל להגיד לזגג מה אנו רוצים במקום זו שנשברה. בנוסף אנו צריכים שפופרת סיליקון, רצוי שקופה, שניתן לקנות בכל חנות חומרי בנין (עלות עד 10 ש"ח, נכון לפברואר 2012). בעבודות נגרות וזכוכית מאוד מומלץ לעבוד עם מפסלת, שלא נמצאת ברוב הבתים, אך כדאי מאוד לקנות אחת  או שתיים כאלו שיהיו בבית. היא תצדיק את עצמה כבר לאחר הסרטון הזה.

הסיליקון במקרה שלנו משמש להדבקה וגם קצת לאטימה. הוא מתייבש יחסית במהירות ומתקשה כבר אחרי שעתיים שלוש. ייבוש והתקשות סופיים שלו בד"כ אחרי כ- 10 שעות מתחילת היישום. במקרה של הדבקת זכוכית לחלון או דלת, ניתן להשתמש בחלון, בעדינות, מיד לאחר היישום שלו.

 ראו את הסרטון הבא, המסביר בפירוט איך מחליפים זכוכית בחלון, במקרה שלנו חלון אמבטיה קטן וחמוד:

למי מאיתנו אין בבית שולחן, כוננית או שידה קטנה, עשויים מעץ, שראו ימים יפים יותר? בצעירותם הם היו חסונים, יציבים, ממש בנויים לתלפיות ובערוב ימיהם הם קצת פחות… מה שנקרא בסלנג הנהוג במקומותינו "דרדל'ה". החיבורים שלהם רופפים, הם מתנדנדים וברוב הפעמים גם משמיעים קולות חריקה תוך כדי. אז שניה לפני שאתם זורקים אותם לפח וגורמים להם "להחזיר ציוד", אני מציע לכם לנסות לתקן אותם. ההשקעה היא מעטה מאוד- קצת דבק ובערך חצי שעה עבודה. אם יילך- אחלה, ואז תוכלו  להחזיר להם את נעוריהם ולהשתמש בהם עוד כמה שנים טובות. ואם לא יילך- תמיד תוכלו לרכוש חדשים במקומם, הרי בינינו- הענין פה זה גם האתגר והסיפוק בלתקן אותם לבד

מה אנו צריכים כדי להדביק אותם? מברג ופטיש תמיד שימושיים במקרים כאלו, וכמובן דבק. את הדבק ניתן לרכוש בכל חנות חומרי בנין. בקשו מהמוכר/ת דבק נגרים איכותי, לעתים נקרא "דבק גרמני" וצבעו יהיה צהוב. אל תקנו את הדבק הפשוט הלבן, כי הוא באיכות ירודה. מיכל של כ- 750 מ"ל עד ליטר יעלה כ- 30 ש"ח (נכון לינואר 2012). בהדבקה של עץ רצוי שיהיה עוד משהו אחד קטן, אבל חשוב- מלחצת. אומנם זה אינו פריט הנמצא בכל בית (אם להודות על האמת, סבירות נמוכה שיימצא אצלכם), אבל במקרה של הדבקת עץ, הוא זה שיעשה את ההבדל בין הדבקה בינונית להדבקה איכותית שתחזיק מעמד לאורך שנים. המלחצת הזו נקראת כְּלִיבָה, ובשפת הנגרים "קְלָמְרָה". גם את המלחצת ניתן לרכוש בחנות חומרי בנין. הכליבות הממש קטנות יעלו כ- 10-15 ש"ח לכליבה, אך מחירן של הכליבות הארוכות והאיכותיות יותר מגיע לכ- 100 ש"ח ויותר.

במקרה של הסרטון הנוכחי, המלחצת היא גורם מכריע, כי הברגים שהחזיקו את השולחן בנקודות החיבור במשך הרבה שנים היו חסרי תועלת, מאחר והם "טחנו" את העץ אליו הם הוברגו ולא היתה להם יכולת להצמיד את שני חלקי העץ אחד לשני בנקודות החיבור. ואצלי בבית יש כליבות זמינות (בן של נגר, או לא בן של נגר?), אז ניצלנו את הענין.

השלב הראשון הוא לפרק את נקודות החיבור ולנקות אותן מלכלוך ושאריות דבק שאולי היו שם, כדי לאפשר לדבק משטח טוב להיצמדות. לאחר מכן יש למרוח שכבת דבק אחידה ודקה (לא לקמץ בדבק, אבל לא "להטביע" את המשטח בדבק). יש להבריג חזרה את הברגים בנקודות החיבור, כך שיצמידו היטב את שני חלקי העץ. לבסוף, במידה ויש כליבות, יש לסגור אותן חזק, כך שיצמידו את חלקי העץ בנקודות החיבור בצורה מוחלטת.

חשוב מאוד לבצע את כל תהליך ההדבקה במהירות, כי לדבק יש נטיה להתייבש מהר ולאחר שהתייבש לא ניתן יותר להזיז את חלקי העץ בנקודות החיבור. חשוב לנקות במטלית לחה את כל הדבק שיוצא מנקודות החיבור לאחר סגירת הכליבות עליהן (וגם לאחר הידוק הברגים), כי לאחר שהתייבש לא ניתן לנקותו. יש לתת לדבק להתייבש לפחות 10 שעות, וכל המרבה הרי זה משובח. לאחר זמן זה, ניתן להסיר את הכליבות ולהשתמש ברהיט.

ראו את הסרטון:

הנה מה שאומרים עלינו משתתפי הסדנאות והלקוחות שלנו.

לא נגענו. מקסימום הגבנו… 

 
רחלי, היא אומרת ש… (פברואר 2012)

 
 
הנה מה שאומרת גילה (פברואר 2012):

 
 
טלי חושבת כבר קדימה (פברואר 2012):

הצפת מים. קורה במשפחות הכי טובות. זה יכול להיות מגג, או מקום גבוה אחר, ישר לתוך הריצפה עליה אנו אמורים לצעוד. מי אוהב לצעוד בתוך מים? נכון, אף אחד. זה לא כיף ובכלל לא נעים. אבל פתיר, ובקלות. צנרת פלסטיק היא הדבר הכי קל ופשוט שניתן לעשות! זוכרים ששיחקתם ב"לגו" כשהייתם קטנים? זה כמו אופניים- לא שוכחים. גם חיבור צנרת פלסטיק זה קל לפחות כמו "לגו", ואחרי שתרכיבו פעם אחת, גם אתם לא תשכחו.

השלב הראשון הוא לקיחת מידות של כל מקטע שצריך להתקין, למשל- המרחק מהנקודה הכי גבוהה ממנה מתחיל הניקוז, ועד הנקודה הכי נמוכה אליה מתנקזים המים, תוך לקיחה בחשבון של כל שינוי בתואי הצנרת. כל שינוי כזה משמעותו מחבר. מחברים נפוצים הם: מחבר ישר של 90º (מעלות), מחבר של 45º (או 135º, תלוי איך מסתכלים ), מחבר של 180º. אלה פחות או יותר כל סוגי המחברים. כל מחבר כזה מחבר בין שני צינורות, או ממשיך אותם לצינור ארוך יותר ללא שינוי זוית (מחבר 180º).  סה"כ האורך של כל המקטעים הוא סה"כ האורך שאנו צריכים לקנות, תוך התחשבות בכך שכל צינור בא בחתיכה שלמה של כ- 4 מ'.

למה בכל זאת צריך לשים לב?

אחרי שחותכים את המקטעים מהצינור הארוך, חשוב מאוד להקפיד להסיר מהם את הגרדים. אלו הם שאריות של הניסור, והסרתם חשובה כדי שהמים יזרמו בחופשיות בתוך הצנרת בלי שיצטברו בצנרת לכלוכים ועצמים זרים. ודבר נוסף- כאשר מחברים בין צינור לצינור בעזרת מחבר, חשוב מאוד להרכיב את האטם (גומיה) בכיוון הנכון כדי לקבל אטימה מלאה. די פשוט. אחרי שתראו את הדגשים בסרטון, הכל יהיה מובן יותר.

ראו את הסרטון:

או קיי, אז בנינו מדרגות מעץ, עלינו וירדנו בהן, אפילו סחבנו עליהן כל מיני דברים, ועכשיו חסר לנו משהו אחד קטן… מעקה להיעזר בו במהלך העליה והירידה במדרגות. אז בואו ונבנה. מטרת המעקה היא לאפשר לנו תמיכה קלה במהלך העליה והירידה במדרגות. הוא אמור לאפשר לנו להישען עליו, אך הוא אינו אמור לספוג מכה או חבטה של משקל רב. ברגע שהגדרנו את מטרת המעקה, השלב הבא הוא להחליט מאיזה עץ להכין אותו. מכיון שהוא אמור לעמוד בעומסים קלים למדי, מספיק שניקח עץ בעובי 18 מ"מ וברוחב 10 ס"מ- הוא אמור לעמוד בעומסים האלו.

לקחנו מידות של המעקה וחישבנו כמה קרשים נצטרך לצורך כך. וכמו בסרטון של בניית גרם המדרגות מעץ, הלכנו לבית מסחר לעץ וביקשנו שיחתכו לנו עץ לפי המידות שמדדנו, בדגש על חיתוך ב- 45º (מעלות) בקצה כל עמוד תומך של המעקה, וגם בקרש שהוא החלק העליון של המעקה (המסעד של המעקה). לאחר שחתכנו את העצים, נשאר רק להרכיבם על גרם המדרגות הקיים.

כאן חשוב מאוד להקפיד על פילוס המעקה, כי ברגע שכל העמודים התומכים יהיו מפולסים, כך גם יהיה המסעד התומך מורכב בזוית של 45º, זהה לשיפוע של גרם המדרגות כולו. השתמשנו במלחצת ידנית של נגרים (כְּלִיבָה, "קלמרה") גם כדי להחזיק את עמודי התמיכה האנכיים וגם כדי להצמיד אותם לאחר ההדבקה, כדי להגדיל את היעילות של דבק הנגרים (דבק פלסטי "צהוב"). דבק נגרים נדבק ומחזיק הרבה יותר חזק כשהוא נלחץ ע"י מלחצת מתאימה. אחרי שמורחים דבק בין שני העצים המודבקים ולוחצים אותם במלחצת, אפשר להבריג ברגים שמקבעים אותם סופית אחד לשני.

האמת, די פשוט. ראו את הסרטון:

איך בונים גרם מדרגות מעץ? במבט ראשון זה נראה מסובך, גדול, מעל ליכולות של רובנו. אבל, האמת היא שזה די פשוט. יש כמה שלבים עיקריים, לא מסובכים במיוחד:

• למדוד את המקום בו המדרגות אמורות להיות מותקנות, מבחינת השטח שהן יתפסו על הקרקע וגובהן, ולהחליט על שיפוע המדרגות.
• לבחור את מידות העץ עבור הקורות הצידיות הראשיות של המרדגות, ועבור המדרגות עצמן.
• לגשת לבית מסחר לעץ, לקנות את העץ, ולבקש מהם לחתוך את כל המדרגות בהתאם למידות שנלקחו בסעיף הקודם לעיל.
• להרכיב את גרם המדרגות עצמו מחוץ למקום בו הוא אמור להיות מותקן (בסמוך לו).
• להתקין את גרם המדרגות ולעגנו שלא יזוז.

הנוסחא לפיה רצוי לבנות את המדרגות:

2H + L = N
כאשר:
H- גובה המדרגה
L- רוחב המדרגה
N- מספר קבוע הנע בין 58 ל- 63

אם נציב 17 במקום גובה המדרגה במשוואה לעיל, ונצא מתוך הנחה ש- N שווה ל- 60 (באמצע הדרך בין 58 ל- 63), הרי שנקבל שעומק המדרגה צריך להיות כ- 26 ס"מ. אם תמדדו את המדרגות אצלכם בבית או בכל מקום אחר, תגלו שהמספרים האלו קרובים מאוד למידות בשטח. אבל, זה לא אומר שלא ניתן לבנות עם מידות אחרות, בגלל מגבלות מקום. כי ככל שעומק המדרגה גדול יותר, כך כל המדרגות יתפסו שטח רב יותר, שלא תמיד זמין לנו. בכל מקרה, מאוד מומלץ שגובה המדרגה יהיה כ- 17 ס"מ, כי זה הגובה הכי נוח לנו כבני אנוש. במקרה שלנו, בגלל שהמקום שהמדרגות יתפסו לא היה זמין לנו, שיפוע המדרגות נבחר להיות 45º (מעלות), למרות ששיפוע מדרגות תקניות הוא פחות מ- 45º. עם זאת, הקפדנו שגובה המדרגה יהיה 17 ס"מ, מה שהכתיב את כמות המדרגות.

מידות העץ שנבחרו לגרם המדרגות היו 3.5X14 ס"מ, גם עבור הקורה הצידית הראשית וגם עבור המדרגות עצמן, וזאת בגלל שרוחב גרם המדרגות היה גדול יחסית, כ- 80 ס"מ, מה שאומר שיש צורך בעץ מסיבי שיוכל לסחוב עליו אדם במשקל כ- 120 ק"ג בלי בעיה. אם הגרם עצמו היה משמעותית צר יותר מ- 80 ס"מ, היה ניתן לבחור בעץ דק יותר (אפילו 2.5 ס"מ היה יכול להספיק). כאשר לא בטוחים, כמובן שתמיד עדיף לקחת משהו מסיבי יותר, וזה בדיוק מה שעשינו כאן.

לאחר שקנינו את העץ בחנות, ביקשנו מהעובדים שם שיחתכו לנו את הקורות שרכשנו למדרגות באורך 80 ס"מ כל יחידה, ואת הקורות הראשיות לפי האורך שחישבנו, כאשר שני הקצוות של הקורה חתוכים ב- 45º. האורך הכללי של כל קורה חושב לפי הנוסחא הבאה: גובה או מרחק המדרגות מהקיר (זה אותו מספר כי הן ב- 45º), מוכפל ב- 1.414 (שהוא שורש 2). למי שלא זוכר את שיעורי הנדסה בבית הספר, רק נגיד שבמשולש ישר זוית, ריבוע היתר שווה לסכום ריבועי הניצבים. לא נורא אם לא ממש הבנתם… . כמו כן ביקשנו שיחתכו לנו עוד שתי חתיכות עץ שרוחבן 13.5 ס"מ, שישמשו לנו כשבלונה להרכבת המדרגות. למה 13.5? כי רוחב העץ של המרגות הוא 3.5 ס"מ, וגובה כל מדרגה הוא 17 ס"מ, כך שההפרש ביניהן הוא 13.5 ס"מ- שיושלם ע"י השבלונה. תבינו כשתראו את הסרטון.

דבר ששווה להתחשב בו בעת חישוב המידות- רוב העצים מגיעים כקרשים באורך כ- 4.2 מ' ואם אחת המידות היא לא ממש קריטית, רצוי לשחק איתה קצת, כדי שלא לזרוק שאריות חומר. למשל- אם רוחב הגרם הוא 80 ס"מ, הרי שנקבל 5 מדרגות מכל קרש, ונזרוק לפח כ- 20 ס"מ מכל קרש. אם נגדיל את רוחב הגרם ל- 83 ס"מ, הרי שכמעט לא נזרוק כלום מכל קרש (המידה 4.2 מ' היא לא מדויקת, אלא נתונה לסטיה של 2-3 ס"מ).

כעת אנו צריכים איכשהוא להעמיד את שתי הקורות הצידיות הראשיות  של הגרם בשיפוע, כך שיהיה לנו נוח לעבוד עליהן ולחבר להן את כל המדרגות. ניתן למקם את הקורות האלו ממש במקום בו יעמוד גרם המדרגות בסופו של דבר, או במקום סמוך לו (שלא נצטרך לסחוב אותו מרחק רב למקום בו יותקן). כאן צריכים עזרה של מישהו. את המדרגות עצמן מחברים לגרם ע"י ברגים גדולים שמוברגים מהקורה הראשית לתוך המדרגה עצמה. לאחר שכל המדרגות חוברו, יש להוסיף להן זוית לתמיכה, כדי להגדיל את יכולתן לסחוב עומסים אפילו עוד יותר.

לאחר שהגרם נבנה בשלמותו, יש למקמו במקום בו הוא אמור להיות. לבסוף, יש לעגן אותו לקיר ולריצפה ע"י עוגני פיליפס ("ג'מבו") או ע"י ברגים ודיבלים. עוגני הפיליפס מומלצים יותר, כי הם יכולים לעמוד בעומסים גבוהים יותר.

ראו את הסרטון:

האתגר בפרוייקט הזה היה להפוך חלון איוורור מקובע בבטון, לחלון נפתח על צירים עם יכולת נעילה. מטרתו של החלון הזה לאפשר מעבר מצד אחד שלו, שהוא חדר מעלית בבנין רב קומות (בית משותף), לצד השני שלו, שהוא גג פתוח שיש בו מחסנים ניידים (בהם מאוחסנים פריטים חשובים הדורשים ניוד תדיר).

לשם כך היה צריך קודם כל להפריד את החלון מהקיבוע שלו לבטון, ע"י איתור העוגנים המרותכים לחלון מצד אחד, וטמונים עמוק בתוך הבטון המזויין מצד שני, כחלק אינטגרלי שלו בעת יציקתו. בשפת בעלי המקצוע הם נקראים "קוצים". לאחר שהם אותרו, היה צורך לנתק אותם ע"י חיתוכם בדיסק חיתוך (המורכב על משחזת זוית). לאחר כל זאת החלון הוצא ממקומו בשלמותו, אם כי לא בקלות, מפאת כובד משקלו הרב.

עכשיו היה צורך לפנות מקום לחלון. רגע לפני שהוצאנו אותו הוא היה מקובע לבטון, מה שאומר שלא היה שום מרווח בין החלון לבטון. כדי שהחלון ייפתח וייסגר בחופשיות, יש לרווח את המקום בו הוא היה מקובע עד עתה. זה בוצע ע"י חיתוך שיפוע בבטון, במסגרת המקום בו עמד החלון, בצורה כזו שכאשר החלון ייסגר, הוא לא יופרע ע"י הבטון. גם זה נעשה ע"י שימוש במשחזת הזוית, אבל הפעם עם דיסק לבטון ולא דיסק לברזל.

בשלב הבא נלקחו מידות לא מדויקות לחלוטין של החלון והמרווח שנבנה עבורו, במטרה למקם את כל שלושת הצירים שיחזיקו אותו. הפלטה עליה יושב הציר העליון ביותר נקבעה במקומה (ללא הציר), החלון הונף אל מקומו (בקושי רב!) והציר הראשון רותך אל החלון ואל הפלטה. בשלב הזה בוצעה סימולציה של מיקום שני הצירים הנותרים. הפלטות שלהם קובעו למקומן, ושני הצירים הנוספים רותכו לפלטות ולחלון. כמו כן נוסף בריח עם אפשרות נעילה לצידו הפנימי של החלון.

בשלב האחרון נבנו מתערובת מלט וטיט שיפועים שמטרתם למנוע כניסת מים מהצד החיצוני של החלון אל צידו הפנימי, מאחר ובצד הפנימי קיימות תעלות חשמל הקשורות לתפקוד המעלית, ואסור בשום אופן שיחדרו אליהן מים.

ראו את הסרטון:

יש דברים שקיימים בכל בית בישראל, וברובם אנו עוסקים באתר זה, למשל- כיור, אסלה, ברז ו… נכון- מקלחת. לחלקנו יש אמבטיה בבית, אבל לכולנו יש מקלחת עם טוש, גם אם היא מובנית בתוך האמבטיה. ומה לעשות, מעת לעת הברז של הטוש נשחק ואינו פועל כשורה. שני סימנים עיקריים לכך: האחד- צריך להשקיע הרבה כח כדי לסגור את המים, והשני- לעתים, גם אחרי שסוגרים חזק, עדיין הברז מטפטף. כנראה שהגומיה הנמצאת בתוך הברז נשחקה, אינה אוטמת היטב יותר, וצריך להחליפה. לא ניתן להחליף את הגומיה בלבד, אלא יש צורך להחליף את כל ראש הברז של הטוש. אבל אל דאגה- אין דבר פשוט מזה.

ראשית, יש לקנות ראש ברז חדש. שימו לב שיש שני דגמים- ארוך וקצר. האמת שלא ניתן לדעת איזה דגם מורכב אצלכם, עד שפותחים את ראש הברז ובודקים. הכי פשוט הוא לפרק את ראש הברז התקול, ללכת איתו לחנות ולבקש מהמוכר אחד כזה בדיוק. עלות של ראש ברז כזה כ- 15 ש"ח (נכון לינואר 2012). אפשר גם לקנות מראש את שני הדגמים, ולאחר שמחליפים את ראש הברז התקול, להחזיר את הדגם שלא השתמשנו בו. לא לשכוח לוודא שעם ראש הברז מגיע גם אטם- האחראי לאטימה של ראש הברז בתוך התושבת שלו. ראו תמונה להלן:

ראש ברז לטוש, דגם ארוך, כולל אטם

לאחר שקנינו את ראש הברז החדש, ננתק את זרימת המים לברז, מה שנקרא "נסגור את השיבר", ונתחיל במלאכה. ראו את הסרטון הבא:

הקלטה של ההופעה של אלדד שמח, ד"ר פיקס- תקן זאת בעצמך! בתוכנית "יופי של יום" עם קריו מגריזו בערוץ 2. התוכנית שודרה לראשונה ביום רביעי 30/11/11.

החלפתם את המזגן הישן במזגן חדש. תתחדשו!

מתקין המזגן התקין אותו, והכל עובד פיקס. אבל, את החורים של המזגן הקודם הוא לא ממש סתם, והשאיר לכם את העבודה.

אל יאוש! תוך מעט יותר משעת עבודה אתם מסדרים הכל כמו חדש! זה ממש פשוט וקל.

למי שטרם ראה את הסרטון הראשון המסביר על תיקוני טיח ושפכטל, מומלץ לראות את הסרטון איך לתקן תיקוני טיח ושפכטל בקיר, או, איך ליישר את ההדורים עם הקיר.

בסרטון הזה הלכנו עד הסוף:

• איך מנקים את הקיר משאריות לכלוך.
• איך להוציא את הדיבלים הישנים שתקועים בקיר.
• איך לסתום את החורים של הדיבלים שהוצאנו.
• איך לשייף את המריחות שעשינו עם השפכטל.
• ולבסוף, איך לצבוע את הקיר מחדש.

אחרי הסרטון הזה, אתם רק תחכו לעשות תיקוני שפכטל וצבע לבד…

באתם להדליק את הדוד כדי שיהיו לכם מים חמים למקלחת הבאה. לא הספקתם להגיד "ג'ק רובינסון" ושמעתם את המפסק החצי אוטומטי בלוח החשמל ("פקק") קופץ. זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, כל האור בבית כבה כי מפסק הפחת של הבית "קפץ". בכל מקרה, זה אומר שמשהו בדוד ממש לא תקין. רוב הסיכויים שגוף החימום שבתוך דוד השמש (או דוד החימום) שלכם לא תקין. מין קול כזה שמבשר שהנה אוטוטו אתם הולכים להיפרד מכמה מאות טובות של שקלים… אז זהו- שלא בהכרח. אפשר לתקן זאת לבד בעלות ממש זניחה!

מה בעצם קרה כאן? בתוך דוד השמש או דוד החימום שלכם, נמצא גוף חימום שתפקידו לחמם את המים כאשר השמש אינה מספקת מספיק אנרגיה לקולטים לחמם את המים (במקרה של דוד חימום ולא דוד שמש, אין לשמש משמעות…). גוף החימום טבול בתוך המים של הדוד, והוא מעביר דרכו כמות חשמל עצומה כדי לחמם את המים, וגם סובל מאבנית, לכלוך, חלודה ועוד הנמצאים במים. במשך השנים הוא נשחק ונוצר חריר קטנטן שגורם למים לחדור את הציפוי של גוף החימום, וליצור קצר חשמלי בעת הפעלתו. זה מה שנקרא בלשון העם "קצר". אין מנוס מלהחליף את גוף החימום.

גוף החימום יושב בתוך אוגן (פלנץ'), המחוזק לדוד עם 6 ברגים (או אומים, תלוי בדוד). ניתן להחליף את גוף החימום בלבד, ללא האוגן. אני מאוד ממליץ להחליף את כל האוגן בשלמותו, עם החמם שמחובר אליו. החמם הוא שרוול פלסטיק המורכב על גוף החימום, ותפקידו לייעל עוד יותר את חימום המים, ע"י כך שהוא מרכז אותם גבוה יותר בתוך הדוד, ממש קרוב לפתח היציאה של המים החמים מהדוד אל הברז בבית, וכך מתקבלים מים חמים יותר בברז. הסיבה להמלצה היא, שלמרות שלחמם עצמו יש בלאי הרבה יותר קטן מאשר לגוף החימום, אם כבר פותחים את כל העסק שם, עדיף להחליף את כל האוגן, בתוספת עבודה של עוד כמה דקות ותוספת עלות של כמה עשרות שקלים.

בתמונה אנו רואים גוף חימום ישן שהוצא מדוד שמש. גוף החימום מלא ועטוף בשכבות של אבנית, חלודה ועוד (וזה אחרי שהוא נוקה קצת).

אם רוצים להחליף רק את גוף החימום עצמו (לא מומלץ), יש לפתוח את שני האומים הנראים בתמונה למעלה, להוציא את גוף החימום, להחליפו בחדש ולסגור היטב את האומים. אין צורך לגעת בששת האומים/ברגים שמסביב (תלוי בדוד), שמחברים את האוגן כולו לדוד.

שני הצינורות האלו משמשים להאריך את החמם ולהגדיל עוד יותר את יעילותו. הם מגיעים יחד עם החמם, אך לא מורכבים עליו, מהסיבה הפשוטה שישנם דודים קטנים שאינם ארוכים (גבוהים) מספיק כדי להכילם (דודים קטנים של 60 או 80 ליטר). בדודים של 150 ליטר, שהם הנפוצים יותר, מומלץ להרכיב את שני המאריכים בקצה החמם, כך שיתקבל אורך מירבי עבור החמם.

אז הולכים לחנות חומרי בנין או חשמל הקרובה, וקונים גוף חימום קומלפט עם אוגן (פלנץ'). כל המוצרים הנמכרים הם באותו גודל פיזי ועם אותם חיבורים, כך שאין הרבה מה לבדוק בהם. מאוד רצוי לקנות כזה שיש לו תו תקן (לא נתקלתי בכזה שאין לו, אבל תמיד רצוי לוודא). עלות המוצר היא כ- 70 ש"ח (נכון לנובמבר 2011). עלות גוף החימום בלבד, ללא האוגן, היא כ- 30 ש"ח. אין צורך לקנות גם את התרמוסטט, כי ברוב המקרים הוא אינו המקור לבעיה, ואם כן, תמיד אפשר לחזור לחנות לקנות, ולהחליפו בתוספת עבודה של עוד כמה דקות.

אז תכל'ס, מה עושים? דבר ראשון מאתרים בוודאות את הדוד הבעייתי (זה שמקפיץ את המפסק). אם אתם גרים בבית פרטי, מן הסתם הדוד היחיד הנמצא על גג הבית/בנין הוא שלכם (או שהוא ממוקם במסדרון צמוד לדירתכם). אבל, אם אתם נמצאים על גג שבו יש עשרות דודי שמש, איך מאתרים בוודאות את הדוד שלכם? דרך אחת היא לעקוב אחר צנרת המים המחברת את הדוד לדירה שלכם. צריך לעקוב אחר צנרת המים היוצאת מהדירה, דרך קיר הבנין, ל"טפס" עם העיניים מעלה עד הגג, ועל הגג לראות לאיזה דוד הצנרת מתחברת. גם אם אתם לא מצליחים לעקוב אחר הצנרת, למשל בגלל שבשלב מסוים היא נכנסת לתוך חלק בנוי, או נקברת מתחת לגג נוסף, או כל סיבה אחרת (כמו שקרה במקרה של הדוד המסוים הזה המוצג בסרטון בהמשך), עדיין ניתן לאתר את הדוד בוודאות. נעמדים ליד הדוד שהכי הגיוני שהוא הדוד שלכם, ומבקשים ממישהו שיפתח ויסגור את הברז של המים החמים, בכל פעם למשך כמה שניות (לפתוח, לחכות כמה שניות, לסגור, לחכות כמה שניות וחוזר חלילה מספר פעמים). מצמידים את האוזן לצינור הכניסה של המים הקרים לדוד (אפשר גם לצינור היציאה של המים החמים מהדוד- מסומנים ע"י עיגול כחול או אדום, בהתאמה, מודבק על הדוד מסביב לצינור), ומנסים לשמוע את זרימת המים בצנרת. מכיון שתנועת המים בצנרת תהיה מאוד לא אחידה (פתיחת המים וסגירתם כל כמה שניות), זה ייקל מאוד לשמוע מה קורה בצנרת. בנוסף לקול של זרימת המים, אתם תבחינו ברעידה קלה של הצנרת בכל פעם שהמים מתחילים לזרום או נעצרים. שני סימנים אלו יאתרו בוודאות את הדוד שלכם. אגב, לאחר שמצאתם אותו, רצוי לסמנו, לדורות הבאים…

אחרי שאותר הדוד, סוגרים את הברז הראשי של המים לדירה ("שיבר"), כדי שנוכל עבוד בניחותא, בלי מים שזורמים סביבנו ועלינו, ומאוד חשוב- מנתקים את אספקת החשמל לדוד. זאת ע"י כיבוי המספק של הדוד (חשוב מאוד מאוד לוודא שאף אחד מבני הבית לא מדליק אותו בטעות כשאתם מחליפים אותו!!!). ליתר בטחון ניתן גם להוריד את המפסק החצי אוטומטי שאחראי על הזנת החשמל לדוד, בלוח החשמל הדירתי (זה ש"קפץ"). למהדרין שבינינו, אפשר גם לנתק את כל אספקת החשמל לדירה, אבל ממש אין צורך.

עוד כמה דגשים:

•  אם הברגים/אומים חלודים, רצוי לשמן אותם בתרסיס שימון "WD40" או "זזקל". הוא מקל מאוד על פתיחתם. רצוי לשקול לקנות חדשים לפני שמבריגים אותם חזרה לדוד.
• לפני שמבריגים את הברגים/אומים חזרה, רצוי מאוד לגרז אותם קצת (ניתן להשיג גריז בחנות חומרי בנין, במוסך, אצל מתקן האופניים ועוד). מדובר על כמות קטנה מאוד, שמטרתה לתת לברגים שימון קבוע שימנע מהם להחליד וייקל על פתיחתם בפעם הבאה (שתגיע עוד שנתיים שלוש בערך).
• חשוב מאוד לחבר את גוף החימום להארקה (החוט הצהוב מבין החוטים שמגיעים לגוף חימום). הכי פשוט לעשות את זה ע"י חיבור אום נוסף לאחד הברגים היותר ארוכים מבין השישה, כך שהחוט יהיה כרוך בין שני האומים- אחד מחזק את האוגן לדוד, והשני מחזק את ההארקה לאום הראשון. אין צורך לסגור את האום השני חזק מדי.

אחרי כל ההכנות האלו, ניגשים לעבודה. צפו בסרטון וראו כיצד מחליפים את גוף החימום בדוד השמש:

למי מאיתנו לא קרה שאיזה שהוא קיר בבית, עשוי מבלוקים, בטון או גבס, חטף חבטה שגרמה לחלק מהטיח לנשור, או שיצרה במקום חריץ עמוק של טיח חשוף?

ותמיד חשבתם לעצמכם שזה בטח מה זה סיפור לתקן את זה. אז זהו- שלא! זה ממש פשוט וקל. כל מה שצריך זה קצת חומר מריחה, קערית קטנה עם סכין או כף/כפית לערבוב, ושפכטל (מרית) למריחה נוחה ואחידה של החומר. את חומר המריחה ניתן לרכוש בכל חנות חומרי בנין קרובה. אני ממליץ על "קלסימו" או "פרופילה", שניהם באיכות גבוהה ונוחים לעבודה (כל אחד מיצרן/יבואן שונה). זהו חומר על בסיס גבס, שבשונה מגבס מתייבש מאוד לאט, ומאפשר לנו עיבוד נוח שלו, בלי שהוא יתייבש לנו בידיים (זוכרים את הגבס שיצקנו למחילות בחוף הים או לתבניות של צורות? אז החומר שלנו יתייבש לאט לאט…). בחנויות הוא נמכר באריזות של 1 ק"ג ו- 5 ק"ג. אין צורך לקנות יותר מאשר 1 ק"ג, והוא יכול להחזיק המון זמן בתנאי אחסנה יבשים (רצוי לעטוף אותו בשקית ניילון ולאחסנו במקום שאין בו לחות).

מערבבים מעט חומר עם מים לקבלת עיסה. החומר צריך להיות מוצק, אבל לא לגמרי, כדי שיהיה לנו נוח לעבד אותו ולהחליקו. הוא צריך להיות בדרגת צמיגות כמו בצק, כל אחד לפי הנוחות שלו. ככל שנוסיף יותר מים, העיסה תהיה דלילה יותר, נוחה יותר לעיבוד, ומתייבשת לאט יותר. חשוב מאוד לערבב היטב את החומר, כך שכל האבקה תימס ותתקבל עיסה חלקה לגמרי.

 אם העיסה יבשה/מוצקה, רצוי מאוד להתיז מעט מים על המקום עליו אנו מיישמים את החומר, כדי ליצור היצמדות טובה יותר למשטח המריחה. אם העיסה רכה ולא מוצקה מדי, סביר להניח שהמים שבעיסה יספיקו כדי ליצור היצמדות טובה למשטח. ניתן למרוח את החומר עם שפכטל צר או רחב, או אפילו עם סכין מטבח פשוט (מועיל בעיקר במקומות בהם הגישה לא נוחה עם שפכטל). מורחים כמות לא גדולה של החומר ומחליקים בעדינות בעזרת השפכטל או הסכין.

כעת מחכים לייבוש סופי. איך יודעים מתי החומר התייבש סופית? צבעו של החומר כשהוא עיסה הוא אפור-חום בהיר, ולא לבן. כאשר הוא מתייבש סופית, הוא הופך ללבן (כמעט כמו הלבן של הקיר), ובנוסף- הוא קשה לגמרי ואינו נמרח. ואז לוקחים נייר לטש עדין (אפשר לקנות בחנות ריבוע אחד או שניים) ומלטשים (משפשפים) בעדינות את שטח המריחה, עד לקבלת משטח חלק לגמרי ונעים למגע. כל מה שנשאר, זה לצבוע בצבע הרצוי.

ראו דוגמא בסרטו הבא. למתקדמים שבינינו, אתם מוזמנים לראות את המאמר איך לתקן תיקוני טיח ושפכטל בקיר, כולל צביעה.

מה עושים עם מחשב שולחני, שכבה כל הזמן, בד"כ כמה דקות מיד לאחר ההפעלה שלו? לפני שאתם מחפשים כל מיני וירוסים חבויים או הסברים מלומדים אחרים, אני מציע לנקות אותו מאבק, ורק אם זה לא צלח, לחפש וירוסים וכל מיני מרעין בישין שכמותם.

ובכן, לפני כן ההסבר:

המחשב השולחני נמצא רוב הזמן מתחת לשולחן, איפה שהוא בין הרגליים שלנו, ולא רק שהוא חוטף מאיתנו בעיטות כל הזמן, הוא גם מתמלא באבק, הנמצא שם לרוב (גם אם הוא ממוקם על השולחן). האבק מתיישב לו בנחת על כל רכיבי המחשב, ובעיקר על המאוורר שיושב על המעבד שעל לוח האם. כמויות האבק שנמצאות על המאוורר לא מאפשרות לו לקרר היטב את המעבד, והמעבד מתחמם. אחד ממנגנוני ההגנה הראשוניים של המחשב, הוא בקרה על טמפרטורת המעבד. כשזו עולה מעבר לגבול שהוגדר לה, המחשב משתק את כל המערכות שלו, ובמילים אחרות- נכבה. זה יכול לקרות שתיים שלוש דקות לאחר הפעלתו, וזה יכול לקרות גם 20 דקות לאחר הפעלתו.

אז מה עושים? מאוד פשוט:

ניגשים לעסק של ניקוי ושטיפת מכוניות, ומבקשים מהם בנימוס לקבל לידיכם את פיית האויר הדחוס למשך כמה דקות, ומשתמשים בה כדי לנקות את פנים המחשב מהאבק הרב מאוד שהתנחל בו. לפני כן צריך כמובן להסיר את המכסה הצידי של המחשב, כדי לאפשר גישה ללוח האם. צריך לנקות היטב את כל לוח האם, בדגש על שלושה מאווררים הקיימים במחשב (במחשבים מדגמים ישנים יתכן שיהיו רק שני מאווררים): אחד על המעבד המרכזי (שהוא הכי חשוב), שני בתוך ספק הכח של המחשב, ושלישי על הדופן האחורית או הצידית של המחשב (לא בכל הדגמים). המאוורר השלישי עוזר למאוורר של המעבד לקרר טוב יותר, בכך שהוא מוציא החוצה כל אויר חם שקיים בסביבת המעבד.

בזמן שמכוונים את פיית לחץ האויר אל המאוורר, היא גורמת לו להסתובב במהירות גבוהה הרבה יותר ממה שהוא תוכנן לה, וכדי שלא לגרום לו נזק, חשוב מאוד מאוד להחזיק את הכנפיים של המאוורר בזמן זה. אפשר להחזיק אותן בעזרת האצבעות, ואם אין גישה אליו (או למי שלא נוח עם האצבעות), ניתן לדחוף בעדינות מברג בין כנפי המאוורר, וכך למנוע את סיבובו (כמו במקרה של מאוורר ספק הכח. ושוב אני מדגיש- לדחוף את המברג בעדינות!).

דגשים:

• יש לנקות בכל מקום, חריץ, נקבובית, מעל, מתחת ומהצדדים. יש המון אבק במחשב, ותחשבו שאתם משחקים איתו ב"מחבואים" ואסור לתת לו לנצח…
• את המאוורר של ספק הכח יש לנקות משני הכיוונים- פעם אחת מבחוץ פנימה (ואז האבק יתיישב שוב על לוח האם), ופעם נוספת מבפנים החוצה (ואז האבק ייצא דרך כנפי המאוורר שלו החוצה).
• אחרי שמנקים את האבק מלוח האם ומהמאוורר, חלקו נוחת חזרה על לוח האם, ויש לעשות סיבוב ניקוי שני, שלישי ואף רביעי. אתם תצטרכו להשקיע בניקוי לפחות 5-7 דקות תמימות, אם לא יותר!
• מומלץ לחזור על ניקוי האבק מהמחשב אחת לשנה עד שנה וחצי לערך.
• בסוף הניקוי, אתם יכולים לקחת את הפייה ולהעביר ויש גם על הבגדים שלכם…

הקלטה של ההופעה של אלדד שמח, ד"ר פיקס- תקן זאת בעצמך! בתוכנית "איזה יופי" עם נעמה קסרי בערוץ 10. התוכנית שודרה לראשונה ביום ראשון 30/10/11.